בשיאו של מעמד ההודיה, התכנסו התהלוכות אל תוך המקדש. המילים שְׁתֵּי הַתּוֹדֹת מתייחסות ללחמי התודה שנישאו על ידי החוגגים והובאו אל תוך בית ה' [רש"י, מצודת דוד]. מנקודת מבט מרחבית, כאן מתוארת נקודת המפגש של שתי התהלוכות שהקיפו את העיר משני כיוונים נגדיים: תהלוכה אחת הגיעה מצפון והשנייה מדרום, עד שהתקרבו, פגשו זו את זו ועמדו יחד בבית ה' [מלבי"ם].
באשר להמשך הפסוק, וַאֲנִי וַחֲצִי הַסְּגָנִים, המילה סגנים מכוונת לפקידים הגבוהים [ביאור שטיינזלץ]. נחמיה מתאר כי הוא צעד מיד אחרי לחמי התודה יחד עם מחצית מן הפקידים [מצודת דוד]. קבוצה זו, בראשות נחמיה, הגיעה אל נקודת המפגש מן המסלול הדרומי, ושם הם חברו אל הכהנים ומקהלות המשוררים שהגיעו מן המסלול הצפוני, לקראת שירה משותפת [מלבי"ם].