קרה לכם פעם ששרתם שיר ישן מאוד, שיר שאפילו סבא וסבתא שלכם הכירו כשהיו ילדים? בימי בית המקדש השני, כשחזרו לסדר את השירה ואת העבודה של הלויים, לא המציאו שום דבר חדש. במקום זה, חזרו למסורת עתיקה וחשובה. המילים כִּי־בִימֵי דָוִיד וְאָסָף מִקֶּדֶם מספרות לנו שכבר באותם ימים רחוקים, דוד המלך ואסף קבעו בדיוק מי יהיו המשוררים ואיך הם ישירו. עכשיו, בימי נחמיה, פשוט החזירו את הסדר הישן והטוב.
כשהפסוק קורא להם רָאשֵׁי הַמְשֹׁרְרִים, הכוונה היא שאסף והבנים שלו תמיד היו המנהיגים של מקהלת הלויים. דוד ואסף לא רק חילקו תפקידים, אלא גם חיברו את השירים עצמם. המילים וְשִׁיר־תְּהִלָּה וְהֹדוֹת לֵאלֹהִים מסבירות שכבר אז הם הלחינו וכתבו את כל הזמירות ופרקי התודה שמיועדים לה', ואת אותם שירים עתיקים וקדושים הלויים המשיכו לשיר גם עכשיו.