חשבתם פעם כמה חשוב שכל אחד יידע בדיוק מה התפקיד שלו כשעושים יחד משימה גדולה? בימי זרובבל ונחמיה, כשהיו צריכים לדאוג לכל מי שעובד בבית המקדש, עשו סדר מופתי. כל העם היה שותף כדי שהמשוררים והשוערים יוכלו להמשיך בעבודה הרוחנית שלהם ברצף, בלי שיצטרכו להפסיק כדי לחפש אוכל. העם דאג להביא להם מְנָיוֹת, כלומר מנות ומתנות שראויות למשרתי המקדש. הנתינה הזו נעשתה דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, שזה אומר שכל יום בדיוק בזמן, בלי שום איחור, הביאו להם את כל מה שהם צריכים כדי לחיות.
בנוסף, בני ישראל היו מפרישים חלק מהיבול שלהם וּמַקְדִּשִׁים לַלְוִיִּם. מתוך מה שהלויים קיבלו, גם הם הפרישו חלק משלהם, וְהַלְוִיִּם מַקְדִּשִׁים לִבְנֵי אַהֲרֹן, כלומר מעבירים את החלק הזה לכוהנים. פעם הלויים היו צריכים להסתובב בעצמם בשדות כדי לאסוף את המעשרות, אבל באותה תקופה עשו שינוי מסודר: בני ישראל הביאו את הכול ישר לפקידים בבית המקדש. הפקידים חילקו את המנות ללויים שעבדו שם, והלויים הכינו את החלק של הכוהנים והביאו אותו ישר לחדרים שלהם. כך כולם עבדו יחד בשיתוף פעולה כדי שבית ה' יפעל בצורה המושלמת ביותר.