חשבתם פעם איך אנשים שעובדים כל היום בבית המקדש משיגים אוכל למשפחה שלהם? בעבר, הלוויים היו צריכים להסתובב מעיר לעיר כדי לאסוף את התרומות שהעם נתן להם. אבל אז קרה דבר מיוחד. העם הרגיש אהבה והערכה עצומה כלפי הכהנים והלוויים הָעֹמְדִים ומשמשים לפני ה׳. בגלל השמחה הגדולה הזו, שמתוארת במילים כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה, החליטו לעשות סדר חדש ונוח יותר.
הם מינו אחראים, כלומר וַיִּפָּקְדוּ אנשים לתפקיד של גזברים. אותם אחראים לקחו את החדרים של בית המקדש, שנקראים הַנְּשָׁכוֹת (מילה שדומה למילה לשכות), והפכו אותם לָאוֹצָרוֹת, כלומר למחסנים גדולים. המטרה שלהם הייתה לִכְנוֹס ולאסוף לתוך המחסנים את כל התרומות, את פירות הביכורים שנקראים הָרֵאשִׁית, ואת מְנָאוֹת התורה, שהן המתנות והמנות שהתורה ציוותה לתת להם. בזכות הרעיון החכם הזה, כל האוכל נאסף למקום אחד מסודר. הלוויים כבר לא היו צריכים לדאוג לפרנסה שלהם, והם יכלו להקדיש את כל הזמן והכוח שלהם לעבודת הקודש.