ביום ראש השנה מורים המנהיגים לעם לחדול מעצבותם על חטאיהם ולחגוג, שכן כי קדוש היום לאדנינו וחל בו איסור מוחלט להתענות. הם קוראים לעם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, כלומר להתענג על בשר שמן ויין מתוק כדי לסמל תקווה לשנה טובה ולשלב את צורכי הגוף והנפש. יחד עם השמחה האישית מודגשת החובה החברתית לשתף את העניים בסעודה, ולכן נאמר ושלחו מנות לאין נכון לו, שהרי חגיגה ללא דאגה לחלש פוגמת במהות החג. לבסוף מנחמים המנהיגים את העם באמירה ואל תעצבו, ומבטיחים כי שמחת המצווה והתורה תשמש עבורם כמבצר ומקור כוח, שהרי כי חדות ה' היא מעזכם.
נחמיה, פרק ח׳, פסוק י׳
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהֹוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.