נחמיה, פרק ח׳, פסוק י״ז

הגולים הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי לארץ ישראל התאחדו לקיום המצווה, כאשר וַיַּעֲשׂוּ כׇל הַקָּהָל סֻכּוֹת במרחב הציבורי כדי לאפשר לכולם להשתתף, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת בקביעות וכהלכה. הקביעה כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אינה שוללת את חגיגת הסוכות בדורות הקודמים, אלא מדגישה שמאז לא קוימה המצווה באופן כה מושלם, קהילתי ומתוך כוונה מלאה לה'. ההקבלה ליֵשׁוּעַ, הוא יהושע, מצביעה על חידוש מצוות הארץ, ואף מעצימה את דורו של עזרא שזכה לתקן פגמים רוחניים ולבטל את יצר העבודה הזרה. בזכות ההתעלות הרוחנית וקיום המצווה בשלמות ציבורית, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד.