החזרה מהגלות לארץ ישראל מלווה בהתעוררות רוחנית חסרת תקדים, שבאה לידי ביטוי בקיום חג הסוכות באופן ציבורי, מאוחד ושלם. ההשוואה ההיסטורית הנמתחת בין דור שבי ציון לבין דורו של יהושע בן נון, מדגישה את גודל המעמד ואת ההתחדשות הלאומית העמוקה של העם.
הביטוי השבים מן השבי מתייחס לגולים שחזרו ארצה מן הגולה [ביאור שטיינזלץ]. תיאור הכתוב ויעשו כל הקהל... וישבו בסכות מצביע על כך שהעם ישב בסוכות בקביעות וכהלכה [מצודת דוד]. מעבר לכך, הייתה כאן תקנה ציבורית מיוחדת: הסוכות נבנו ברשות הרבים כ"סוכת הקהל", מה שאפשר לכל העם להשתתף במצווה, בניגוד לעבר שבו לרבים לא הייתה רשות היחיד שבה יכלו לבנות סוכה [מלבי"ם].
הקביעה כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן מעוררת תמיהה בקרב הפרשנים – האם ייתכן שבימי דוד ושלמה לא חגגו את חג הסוכות? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק אינו שולל את קיום המצווה לדורותיה, אלא מצביע על אופייה המיוחד בעת ההיא. יש המפרשים כי לאורך השנים רק יחידים קיימו את המצווה בעוד העם בכללותו שכח אותה, ורק כעת חזר העם כולו לחגוג כאיש אחד [ביאור שטיינזלץ]. אחרים מסבירים כי הייחוד היה ברמת הביצוע: המצווה קוימה באופן המהודר והמושלם ביותר, תוך כוונת הלב המלאה לה' וקריאה יומיומית בתורה, ממש כפי שהיה בימי יהושע [מצודת דוד, רלב"ג].
גישה נוספת רואה בפסוק הקבלה היסטורית מהותית בין ביאת ישראל לארץ בימי יהושע לבין חזרתם בימי עזרא הסופר. בשתי התקופות התרחש חידוש של כלל המצוות, והעם עבר ממצב של פטור למצב של חיוב מחודש במצוות התלויות בארץ [ר' סעדיה גאון].
הפסוק משתמש בשם ישוע – אחד משלושת השמות בהם נקרא יהושע בן נון [אבן עזרא]. הפרשנים מציינים כי ההשוואה בין המנהיגים נועדה להעצים את כבודו של עזרא ודורו, אף על חשבון כבודו של יהושע. דורו של עזרא זכה לתקן פגמים רוחניים עמוקים, ובפרט להתפלל ולפעול לביטול יצר עבודה זרה מן העולם – הישג רוחני עצום שיהושע, למרות זכות כניסתו לארץ ישראל, לא פעל להשיגו בשעתו [ר' סעדיה גאון, מנחת שי, חומת אנך].
בסופו של דבר, ותהי שמחה גדולה מאד – השמחה העצומה נבעה מעצם היכולת לקיים את המצווה בתיקון כה רב, בשלמות ציבורית ומתוך התעלות רוחנית [מצודת דוד].