המילים וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים מתייחסות לעזרא, או לשליח מטעמו, שקרא את התורה באוזני העם מהיום הראשון של החג ועד ליומו האחרון [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. מתיאור זה ניתן ללמוד כי המנהג לקרוא בתורה בציבור בימי המועדים הוא מנהג קדום מאוד [ביאור שטיינזלץ].
הביטוי יוֹם בְּיוֹם מתפרש בשני אופנים המשלימים זה את זה: הפירוש הפשוט הוא שהקריאה התקיימה בכל יום ויום ברציפות [רש"י]. בנוסף לכך, הקריאה נעשתה באופן המותאם לזמן, כלומר בכל יום קראו בתורה את התוכן וההלכות השייכים לאותו היום הספציפי [אבן עזרא].
הכתוב ממשיך ומתאר וַיַּעֲשׂוּ־חָג, ביטוי שמשמעותו המעשית היא הקרבת קורבנות החג הראויים במהלך כל אותם שבעת ימים. לבסוף, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט, כלומר ביום השמיני קיימו אספת חג והקריבו את הקורבנות המיוחדים לאותו יום, הכול בדיוק כפי שנקבע ונכתב בחוקי התורה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].