לקראת חג הסוכות, מנהיגי העם מארגנים את הציבור ומנחים אילו חומרים יש לאסוף מן הטבע לשם קיום המצווה. ההנחיה משלבת בין בניית הסוכה עצמה לבין נטילת ארבעת המינים, ויוצרת תמונה מפורטת של ההכנות לחג.
הקריאה הפותחת במילים וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ מנוסחת כמקרא קצר, ומשמעותה היא שהמנהיגים ציוו להשמיע קול ולהודיע לעם על חגיגת הסוכות [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ]. הביטוי וְיַעֲבִירוּ קוֹל מתאר פעולה של הכרזה פומבית ברחבי הערים [מצודת ציון].
ההוראה צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ מתייחסת להבאת ענפי עצים כשהם עדיין עטורים בעליהם [רלב"ג, מצודת דוד]. אף על פי שהפסוק מחבר את סוגי העצים השונים באות וי"ו, יש הסבורים כי אין מדובר בהכרח בתוספת של כולם יחד, אלא במשמעות של ברירה, כלומר בחירה והבאה של אחד מסוגי העצים השונים [אבן עזרא].
הפרשנים מזהים חלוקה ברורה בין העצים שנועדו לסיכוך הסוכה לבין אלו שנועדו לארבעת המינים, כאשר חלק מן הענפים הפחות יפים שימשו לסכך [שטיינזלץ]. עֲלֵי זַיִת וכן עֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן, המזוהה כאילן סרק [מצודת דוד, מלבי"ם] או כעץ אפרסמון ואורן המפיקים שרף [ר' סעדיה גאון], נועדו לשמש כסכך לסוכות.
הכתוב מבחין בין עֲלֵי הֲדַס לבין עֲלֵי עֵץ עָבֹת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעֲלֵי הֲדַס מתייחס ל"הדס שוטה", ענפים ארוכים מרובי עלים שאינם כשרים למצוות נטילת לולב ולכן נועדו לסיכוך הסוכה. לעומת זאת, עֲלֵי עֵץ עָבֹת הוא ההדס הכשר לארבעת המינים, שנקרא כך משום שעליו קלועים, חופפים זה על זה ועבים [רש"י, ר' סעדיה גאון, מצודת דוד, מצודת ציון, אבן עזרא]. מנגד, ישנה דעה הסבורה להפך, ולפיה ההדס הרגיל נלקח ללולב, ואילו עץ העבות הוא ההדס הפסול ששימש לסכך [מלבי"ם]. גישה נוספת מציעה כי ההדס ועץ העבות אינם אלא סוגים שונים של אותו העץ, שנבחרו חלקם בשל יופיים וחלקם בשל ריחם הטוב [רלב"ג].
באשר לעֲלֵי תְמָרִים, הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא ללולבים עצמם [רש"י, ר' סעדיה גאון, מצודת דוד]. העובדה שהאתרוג וערבי הנחל אינם מוזכרים בפסוק נובעת מקיצור לשוני בלבד, שכן הבאתם הייתה מובנת מאליה [מצודת דוד].
סיום הפסוק במילים לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב מגיע כדי ללמד הלכה חשובה. העובדה שהפסוק מציין במפורש עצי זית ועץ שמן, שאינם מארבעת המינים, באה לשלול דעה שהייתה קיימת ולפיה את סכך הסוכה יש לעשות אך ורק מארבעת המינים. הכתוב מדגיש שיש לעשות את הסוכות כפי שכתוב בתורה, ללא החמרות ולימודים נוספים, ולכן ניתן להשתמש גם בענפי סרק לסיכוך [מלבי"ם].