מעמד קריאת התורה הציבורי דרש תיווך והנגשה לקהל השומעים, במיוחד לאור העובדה שחלק מהשבים מהגלות דיברו ארמית ולא הבינו היטב את הכתוב. קבוצת המנהיגים והלויים המוזכרת פעלה כדי לגשר על הפער הזה [ביאור שטיינזלץ].
ביחס לפעולתם, מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאותם אישים הסבירו, ביארו והדריכו את העם בתוכן דברי התורה שקרא עזרא. מעבר לביאור התוכן, פעולה זו כללה גם את תרגום הדברים לשפה המובנת לקהל [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי תפקידם לא הסתכם בהסבר השכלי או בתרגום, אלא בהכנת העם והכוונתו להקשיב ולהטות אוזן לדברים הנקראים [אבן עזרא].
תיאור הקהל, וְהָעָם עַל עָמְדָם, מצביע על כך שהשומעים ניצבו על רגליהם [רש"י], ונשארו קבועים במקום מעמדם לאורך הקריאה מבלי לזוז [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מבחינת מסורת הקריאה המדויקת של שמות האישים, יש להקפיד על הגיית השם וְשֵׁרֵבְיָה בצירי תחת האות רי"ש (ולא בסגול), וכן להדגיש את האות יו"ד בשם הוֹדִיָּה [מנחת שי].