נחמיה, פרק ח׳, פסוק י״ד

עם החזרה מהגלות והקריאה הפומבית, העם גילה מחדש הלכות שנשכחו מלב, וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה את החובה לשבת בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי, הוא חודש תשרי. גילוי זה אפשר את קיום המצווה בירושלים לראשונה מאז ימי יהושע בן נון, שכן עד אז העיר לא חולקה לנחלות פרטיות ולכן עולי הרגל לא יכלו להקים בה סוכות כדין. כדי לפתור זאת, התנה בית הדין של עזרא הסופר תנאי מיוחד המתיר לבנות סוכות גם ברשות הרבים, כדוגמת רחובות העיר. לצד זאת, החכמים דקדקו במילה בַּסֻּכּוֹת הכתובה בכתיב חסר, ולמדו שאין חובה להקים סוכה פרטית לכל אדם, אלא אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יחד בסוכה משותפת אחת.