נחמיה, פרק ח׳, פסוק ח׳

מעמד הקריאה נועד לגשר על פערי הידע והשפה של העם, וכאשר וַיִּקְרְאוּ את הכתוב בַסֵּפֶר של התורה שבכתב, שילבו גם את מסורת התורה שבעל פה הרמוזה במילים בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים. הדברים נאמרו באופן מְפֹרָשׁ, כלומר בקריאה ברורה ורהוטה שלוותה בתרגום ללשון המדוברת ובביאור מונחים קשים. כמו כן, הקוראים פעלו מתוך וְשׂוֹם שֶׂכֶל, ביטוי של שימת לב והעמקה בכוונה הפנימית של המצוות, יחד עם קריאה מדויקת על פי הניקוד וטעמי המקרא. בזכות תהליך זה, וחזרתה של חכמת המסורה שנשכחה בגלות המאפשרת לקרוא נכון מילים חסרות ניקוד ולעצור בסופי משפטים, הגיעו השומעים לתכלית המבוקשת ווַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא. הם הבינו לחלוטין את משמעות הפסוקים ואת האופן שבו התורה שבעל פה נגזרת ישירות מתוך הכתוב.