יצא לכם פעם לצאת לטיול אוהלים עם הרבה חברים ומשפחה? איך מחליטים מי יישן ליד מי? האם פשוט מקימים את האוהל איפה שיש מקום פנוי? במדבר, בני ישראל לא חנו סתם כך. לכל שבט היה מקום מדויק, והייתה סיבה מיוחדת למי שכן שלו.
המילים וְהַחוֹנִם עָלָיו אומרות פשוט מאוד: השבט שמקים את המחנה שלו ממש לידו. במקרה הזה, שבט שמעון חנה צמוד לשבט ראובן. ולמה דווקא הם היו שכנים? ראובן היה ידוע כמי שיודע לתקן את הטעויות שלו ולחזור בתשובה. מכיוון שבתוך שבט שמעון היו אנשים שעשו מעשים לא טובים, הם הוצבו ליד שבט ראובן כדי ללמוד ממנו איך להשתפר. כששבט אחד לומד מהשכן שלו דברים טובים, זה עושה נחת רוח ושמחה גדולה לה׳.
לשני השבטים האלה הצטרף גם שבט גד. למה דווקא הוא? לראובן ולשמעון הייתה קצת חולשה שמנעה מהם לצאת להילחם בכוחות עצמם. שבט גד היה מורכב מלוחמים חזקים וגיבורים מאוד, והם עזרו לאזן את הכוחות ולהוביל את כולם יחד במלחמות. חוץ מזה, היה ביניהם גם קשר משפחתי טבעי וקרוב, כי ראובן היה הבן הבכור של לאה, וגד היה הבן הבכור של זלפה, השפחה של לאה.
לסיום, לנשיא של שבט שמעון קראו צוּרִישַׁדָּי. למרות שזה נשמע כמו שם ארוך, המסורת מלמדת אותנו שקוראים וכותבים אותו כמילה אחת מחוברת, ולא מחלקים אותו לשתי מילים.