שמתם לב פעם איך במשפחות, אחים בדרך כלל נשארים קרובים זה לזה? גם במחנה בני ישראל במדבר, שבטים שהיו אחים מאותה האם חנו בדרך כלל אחד ליד השני. אבל וּמַטֵּה גָּד היה יוצא דופן. הוא חנה בצד דרום של המחנה, בזמן שאחיו אשר חנה הרחק ממנו בצפון. הפירוד הזה בין האחים התחיל כנראה עוד הרבה קודם, בימי יוסף שהרחיק והפריד ביניהם.
נשיא השבט שמוזכר כאן הוא אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל. אם הייתם בודקים במקומות אחרים, אולי הייתם מופתעים לגלות ששם קוראים לאבא שלו דעואל, באות דלת ולא באות ריש. האם יש כאן בלבול? ממש לא.
בתקופת התנ"ך, שם של אדם לא היה רק הדרך שבה קוראים לו, אלא מילה שמתארת את האופי שלו ואת מי שהוא באמת. השם דעואל מתאר אדם שיודע ומכיר את ה', והשם רעואל מתאר אדם שמכוון את הרעיונות והמחשבות שלו אל ה'. בגלל ששני השמות מתארים בדיוק את אותה תכונה פנימית מיוחדת של חיבור לה', האיש הזה היה מוכר בשני השמות, והתורה בחרה להשתמש בשניהם.