חזרת התורה על מספרי השבטים ושמות נשיאיהם בעת סידור המחנות, לאחר שכבר נמנו קודם לכן, נושאת משמעות עמוקה. כפילות זו מקבילה לתיאור המשכן וכליו, הנכתבים פעמיים בפירוט, תחילה בשלב הציווי ולאחר מכן בשלב העשייה. הקבלה זו [קונטרס חיבה יתירה] באה ללמד שעם ישראל עצמו נמשל למשכן ה', בבחינת הציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
הביטוי וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו מתייחס בפשטות לאנשי הצבא של השבט ולמנוייו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה משמעות ייחודית בבחירת המילה וּפְקֻדָיו בלשון יחיד. ברוב השבטים משתמשת התורה בלשון רבים, "ופקודיהם", דבר המעיד על כך שהשבט כולו יועד לתפקיד צבאי אחיד ומסוים. לעומת זאת, השימוש בלשון יחיד כאן, כמו גם אצל ראובן וזבולון [העמק דבר], מצביע על חלוקת עבודה פנימית. אנשי השבט לא עסקו במשימה אחת, אלא פוצלו למספר סוגים של תפקידים וייעודים צבאיים שונים בתוך המחנה.