מערך המחנות במדבר משקף סדר גיאוגרפי ורוחני מוקפד, שבו לכל שבט ולכל כיוון ישנה משמעות עמוקה. בחלקו הדרומי של המחנה ניצב דגלו של שבט ראובן. המילה תֵּימָנָה מציינת את כיוון דרום [ביאור שטיינזלץ], והיא נגזרת מן המילה "ימין" [אבן עזרא].
מיקומו של ראובן בדרום אינו מקרי. כיוון זה מסמל את מידת התשובה, המאפיינת את ראובן שהיה בעל תשובה. הכתוב אף מדגיש זאת בכך שהוא מקדים את המילה תֵּימָנָה למילה לְצִבְאֹתָם (בניגוד לדגל אפרים, שם הסדר הפוך), כדי להבליט את מעלת התשובה של ראובן [שפתי כהן].
על רקע זה, יש הדוחים בתוקף את התפיסה שראובן חטא בפועל עם אשת אביו, וקובעים כי הוא שמר על כל המצוות בשלמות. מעשהו נבע מקנאות בלבד לכבוד אמו לאה, מתוך מחשבה שאם אחות אמו הייתה צרה לה, אין זה ראוי שגם שפחת אמו תהיה צרה לה. ההוכחה לחפותו היא שראובן עמד מאוחר יותר על הר עיבל בעת הקראת הקללות, ובהן הקללה על שוכב עם אשת אביו, דבר שלא היה עושה לו היה אשם במעשה זה [שפתי כהן].
נוסף על כך, מיקום הדגלים מבטא את חיבור השבטים לה'. דגלו הדרומי של ראובן סמוך לדגלו המזרחי של יהודה, סמיכות רוחנית שנועדה לחבר יחד את אותיות שם ה' ולהשרות שכינה במחנה [שפתי כהן].
מעבר לתיקון האישי של ראובן, סדר הדגלים במחנהו מלמד גם על האחדות והשלום בין השבטים השונים החונים תחתיו. שבט גד, השייך למחנה ראובן, קיבל את מקומו בענווה. אף על פי שגד היה בכורה של זלפה, הוא לא התרעם על כך שדן, בכורה של בלהה, זכה להיות ראש דגל משלו, ולא בא בטענות כלפי משה על חלוקת הדגלים. בזכות השלמה זו, זכה נשיא שבט גד ששמו ייכתב בפרשת הדגלים כ"רעואל" (ולא "דעואל" כפי שמופיע במקומות אחרים), לרמז שזכה ל"ריע אל" – להיות קרוב למשה רעיהו של ה' ולזכות שיקבר בחלקו [חומת אנך].