סיכום מניין בני ישראל מופיע כאן שוב לאחר שכבר הוזכר קודם לכן. החזרה על המספר הכולל של העם אינה רק נתון סטטיסטי, אלא נועדה להצביע על תופעה פלאית ויוצאת דופן שהתרחשה במחנה.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהפסוק בא להדגיש נס עצום. מיום שנערך המפקד ועד יום תחילת המסע של בני ישראל חלפו עשרים ימים. למרות שמדובר באומה עצומה בגודלה, במהלך כל אותה תקופה לא מת אפילו אדם אחד, והם החלו את מסעם באותו מספר מדויק שבו נפקדו [רבנו בחיי, אבן עזרא].
מעבר לעצם ההישרדות של המון העם, המילים כׇּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם מוסיפות רובד נוסף לנס. כל אותם אנשים שנמנו במפקד נותרו כשירים לחלוטין לצאת לצבא, ואף לא אחד מהם חלה או נעשה בעל מום במהלך ימים אלו [מלבי"ם].