סדר חניית השבטים במדבר שיקף בדרך כלל את קרבת המשפחה, כאשר שבטים שנולדו לאותה אם חנו בסמיכות. עם זאת, בני זלפה יצאו מכלל זה והופרדו: וּמַטֵּה גָּד חנה בדרום, בעוד אחיו אשר חנה בצפון. פירוד זה המשיך גם בנחלתם בארץ ישראל, וייתכן ששורשיו נעוצים עוד בימי יוסף, שהרחיק והפריד מעליו את בני זלפה ובלהה [קונטרס חיבה יתירה]. מבחינה דקדוקית, האות גימ"ל במילה גָּד מנוקדת בדגש חזק [מנחת שי].
התורה מציינת כי נשיא השבט הוא אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל. הפרשנים עומדים על כך ששם אביו של הנשיא מופיע כאן באות רי"ש, בעוד שבמקומות אחרים בספר במדבר הוא נקרא "דעואל" באות דל"ת. מסורת הקריאה מדגישה שזהו המקום היחיד בכל פירוט השבטים שבו השם נכתב באות רי"ש [רבנו בחיי, חזקוני, מנחת שי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין מדובר בסתירה או בטעות, אלא במנהג הרווח בלשון הקודש להשתמש בשמות נרדפים בעלי טעם ומשמעות זהים. בתקופת המקרא, שמות לא היו רק צליל מזהה, אלא ביטוי למהותו של האדם ולמחשבה שמאחורי השם. לכן, בני התקופה נהגו לעיתים להחליף שם במושג נרדף. השם "דעואל" מבטא אדם שידע את ה', ואילו השם "רעואל" נגזר מהמילה "רעיון", ומבטא אדם שמכוון את רעיונות לבו אל ה'. מאחר ששני השמות מבטאים את אותה מהות פנימית של דעת וחיבור לה', האיש היה מוכר בשניהם, והתורה בחרה להזכיר את שניהם במקומות שונים [רמב"ן, רבנו בחיי, רש"ר הירש, ברכת אשר על התורה].