קרה לכם פעם שמישהו עזר לכם מאוד, וגם אחרי שעבר הרבה זמן וכבר לא הייתם צריכים עזרה, עדיין זכרתם לו את זה לטובה? במחנה בני ישראל, ממש ליד שבט יששכר, חונה שבט זבולון בהנהגת הנשיא אליאב בן חלון. אם נשים לב, התורה כותבת את המילה מַטֵּה בלי האות ו' בהתחלה, בניגוד לשבטים אחרים שמוזכרים עם וי"ו החיבור.
למה חסרה האות? כדי ללמד אותנו על השותפות המיוחדת בין שני האחים האלה. זבולון היה עובד במסחר ומרוויח כסף כדי לפרנס את יששכר, וכך יששכר יכול היה ללמוד תורה. התורה מראה לנו שזבולון הוא לא סתם תוספת ליששכר, אלא שניהם שווים לגמרי ונחשבים יחד לדבר אחד שלם.
אבל רגע, למה להזכיר את העזרה הזאת דווקא כשהם במדבר? הרי במדבר ה' דאג לכולם לאוכל ולכל מה שצריך, ואף אחד לא היה צריך לעבוד במסחר. התשובה היא מידת הכרת הטוב. התורה מראה לנו את הגדולה של יששכר. הוא זכר והעריך את העזרה של אחיו לא רק כשהיה זקוק לה, אלא גם עכשיו, כשה' נתן לכולם את כל צורכיהם והוא כבר לא היה זקוק לעזרה כלל.