יצא לכם פעם לצאת לטיול ארוך עם המון אנשים ולשאול את עצמכם מי ילך בראש ויוביל את כולם? במדבר, בני ישראל היו צריכים לדעת בדיוק מי מנהיג את המסע. התורה מספרת לנו על לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, שכלל בתוכו גם את שבט יששכר ושבט זבולון. זה היה מחנה עצום עם יותר ממאה ושמונים אלף איש, והתפקיד שלהם היה חשוב מאוד: הם היו המנהיגים של העם.
התורה אומרת עליהם רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ, כלומר, כשהגיע הזמן להמשיך בדרך, שבט יהודה היה הראשון להתחיל במסע. התפקיד הזה לא היה מקרי, שבט יהודה תמיד היה ראשון בדברים חשובים: הראשון לחנות, הראשון להביא קורבנות למשכן והראשון לצאת למלחמה.
אבל איך הם ידעו מתי בדיוק מתחילים ללכת? הרי המחנה היה כל כך גדול, ואנשי יהודה היו רחוקים מדי מכדי לשמוע את משה רבנו קורא להם לצאת לדרך. לכן, הם חיכו לסימנים ברורים מאת ה'. ברגע שהם ראו את הענן של ה' מתרומם מעל המשכן, ומיד אחר כך שמעו את הכהנים תוקעים בחצוצרות, הם הבינו שהגיע הזמן. בני ישראל צעדו במדבר יחד בצורת ריבוע גדול, בדיוק כפי שחנו, כשהמשכן שומר עליהם באמצע. ברגע שניתן האות, מחנה יהודה היה הראשון לקפל את האוהלים ולהתחיל את התנועה של כל העם אל התחנה הבאה.