במדבר, פרק כ״ז, פסוק ט׳

כאשר אדם נפטר ללא צאצאים כלל, כולל צאצאי בתו, הרי שוְאִם אֵין לוֹ בַּת ירושתו עוברת לקרוביו הבאים בתור. על פי הדין הנחלה אמורה לעלות תחילה אל האב, אך מכיוון שמות בן בחיי אביו הוא אסון שהתורה מעדיפה שלא להזכיר, הפסוק מדלג על כך ומצווה וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו. העברת הירושה לְאֶחָיו מתבצעת כביכול דרך האב שכבר אינו בין החיים, ולכן לגישה המרכזית מדובר רק באחים מצד האב ואף באחיות אם אין זכרים, למרות שיש המפרשים זאת כאחים מכל צד. נוסף על כך, לשון הנתינה במילה וּנְתַתֶּם מלמדת כי אדם הנוטה למות יכול להעניק את רכושו בדיבור בלבד, ללא צורך במעשה קניין רשמי.