במדבר, פרק כ״ז, פסוק י״א

סדר הירושה מתחקה אחר קרוב המשפחה החי הקרוב ביותר למת, אך הוא מוגבל אך ורק לקרובים מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ מצד האב, כדי שהנחלה לא תצא ממשפחה זו. המונח לִשְׁאֵרוֹ מתייחס לאביו של המת או לאשתו, ומתוך קרבת האישות לומדים מהמילים וְיָרַשׁ אֹתָהּ כי הבעל יורש את נכסי אשתו בירושה גמורה, אך היא אינה יורשת אותו. כללים אלו נקבעו לכל הדורות לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, מושג המשלב הליך משפטי הנידון בבית דין על סמך עדות ברורה, יחד עם חוקה מוחלטת שאינה מאפשרת לאדם להתנות על הירושה או לנשל יורש חוקי בצוואה. החתימה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה רומזת לכך שפרטי ההלכות של דיני הנחלות לא מפורשים כולם בכתוב, אלא נמסרו למשה כחלק מהתורה שבעל פה.