תארו לעצמכם שיש לכם חפץ יקר מאוד במשפחה, ואתם רוצים שהוא תמיד יישאר קרוב אליכם. התורה קובעת כללים מדויקים כדי שהנחלה והרכוש של אדם יישארו תמיד בתוך המשפחה שלו. כשהתורה אומרת וְאִם אֵין לוֹ, היא מתכוונת למצב שבו לאדם אין ילדים שיקבלו את הנחלה שלו. אבל לא בודקים רק אם יש לו בת, אלא בודקים גם אם יש לבת הזו ילדים משלה. רק אם אין לו בכלל צאצאים, הנחלה עוברת לקרובי משפחה אחרים.
במקרה כזה, הנחלה עוברת אל האחים שלו. אולי תשאלו את עצמכם למה התורה לא אומרת שהרכוש יעבור לאבא שלו? הסיבה היא שהתורה תמיד מעדיפה לדבר בשפה של ברכה ודברים טובים, וזה דבר מאוד עצוב כשאבא נפרד מבנו. למרות זאת, לפי ההלכה האבא באמת מקבל את הנחלה. כאשר התורה אומרת להעביר את הנחלה לְאֶחָיו, הכוונה היא לאחים שלו מצד האבא. זה קורה כאשר האבא כבר לא בחיים, והנחלה עוברת דרכו אל האחים.
בדרך כלל, המשפחה מקבלת את הנחלה באופן טבעי לפי הכללים של התורה. אבל המילה וּנְתַתֶּם מלמדת אותנו עוד הלכה מיוחדת. היא מסבירה שאם אדם חולה מאוד, הוא יכול להעניק את הרכוש שלו כמתנה לאנשים אחרים רק בעזרת דיבור, בלי צורך לעשות שום מעשה מיוחד כדי להעביר את הבעלות.