העברת ההנהגה ממשה ליהושע דורשת לא רק מינוי רשמי, אלא גם אצלת סמכות רוחנית וציבורית שתבטיח את המשכיות ההנהגה ואת אמון העם. הציווי להעניק ליהושע מן ההוד נועד לבסס את מעמדו כממשיך דרכו הבלתי מעורער של משה.
הפרשנים נחלקו בשאלת מהותו של אותו הוֹד. גישה אחת רואה בכך מושג רוחני ופנימי, המבטא את היופי הנפשי, תכונות ההנהגה והגדולה המוסרית המייחדים את משה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש, מלבי"ם]. לעומתם, פרשנים אחרים מסבירים כי מדובר בהענקת סמכות שלטונית, כבוד ציבורי והדרת מלכות שעליהם חולק משה עם יהושע לעיני העם עוד בחייו [ספורנו, אבן עזרא, חזקוני, בכור שור]. גישה שלישית מפרשת כי מדובר בקרני ההוד הפיזיות שהאירו מפניו של משה, וכאשר סמך את ידיו על יהושע, העניק לו ה' מאותה הארה פלאית [רש"י, ברכת אשר].
הכתוב מדגיש כי משה מצטווה לתת מֵהוֹדְךָ, כלומר רק חלק מההוד ולא את כולו. רוב הפרשנים מסבירים זאת באמצעות המשל הידוע שלפיו פני משה כפני החמה ופני יהושע כפני הלבנה. כשם שהלבנה אינה מאירה מעצמה אלא רק משקפת את אור השמש, כך עוצמתו הרוחנית והנבואית של יהושע אינה עצמאית, אלא נגזרת ומשתקפת מאורו של משה, שקיבל אותו ישירות מה' [רש"י, רבנו בחיי, שפתי חכמים, ברטנורא]. הסיבה להפחתה זו נובעת מכך שיהושע, בהיותו איש מלחמה בעל גבורה חיצונית, לא יכול היה להכיל גם את מלוא העוצמה הרוחנית הפנימית של משה, שכן שילוב של השניים היה יוצר כוח שאיש לא יכול היה לעמוד בפניו [מלבי"ם]. בנוסף, יהושע פשוט לא היה מסוגל להכיל את כל השפע הרוחני שמשה רצה להעניק לו, עובדה שגרמה לזקני הדור להצטער על ירידת הדורות [תורה תמימה].
מטרת הענקת ההוד היא לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. חלק מהמפרשים מבינים את השמיעה כקבלת מרות וציות מעשי להוראותיו של יהושע, מתוך הבנה שה' ומשה בחרו בו [ספורנו, רלב"ג, נתינה לגר, הדר זקנים]. העובדה שלא נכתב "ישמעו אליו" מרמזת שהעם אינו מציית ליהושע כאדם פרטי, אלא לרצון ה' המתגלה דרכו [רש"ר הירש]. מנגד, פרשנים אחרים טוענים מבחינה דקדוקית שאילו הכוונה הייתה לציות, הכתוב היה חייב להוסיף את המילה "אליו". לכן, הם מפרשים שהעם ישמע על ההוד שניתן ליהושע, וכתוצאה מכך ינהג בו באותו כבוד ויראה שנהג במשה [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים].
מספר פרשנים מתעכבים על השאלה מדוע הפסוק משתמש בפועל "ישמעו" ולא "יראו", שהרי הוד הוא דבר שבדרך כלל נראה לעין. תשובה אחת היא שישנו איסור להסתכל ממושכות ובעיון בפניו של מנהיג בשל קדושת ההוד השורה עליו, ולכן התורה מדגישה את השמיעה [תורה תמימה]. תשובה אחרת מסבירה שדווקא הפחתת ההוד של יהושע נועדה לטובת העם. פניו של משה האירו בעוצמה כה רבה עד שרק הזקנים יכלו לגשת אליו ללא פחד. ה' עשה את פני יהושע כפני לבנה כדי שכל פשוטי העם יוכלו לגשת אליו, להביט בו ולשמוע את דבריו ישירות. הזקנים אמנם הצטערו על התמעטות האור לעומת ימי משה, אך עבור העם כולו זו הייתה זכות שאפשרה חיבור ישיר ונגיש למנהיג [חתם סופר]. פעולת אצלת ההוד, שנעשתה לעיני הזקנים, הבטיחה שהשמועה תעבור לכלל ישראל והם כולם יכירו במעמדו החדש [העמק דבר].