ברגעיו האחרונים, מול גזרת מותו הבלתי נמנעת, משה אינו שוקע בצער אישי אלא מפנה את כל דאגתו לעתיד האומה. הוא פונה לה' בבקשה למנות מנהיג חדש שיוכל לנווט את העם המורכב, ומגדיר במדויק את התכונות הנדרשות לאדם שייכנס לנעליו.
העיתוי של בקשת משה נובע ממספר סיבות. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שבעקבות הציווי להעניק לבנות צלפחד את נחלת אביהן, משה סבר שהגיעה העת לבקש שגם בניו יירשו את גדולתו ואת תפקידו [רש"י, מזרחי, צאינה וראינה]. רמז לכך נמצא במילה יִפְקֹד, שנכתבה בבניין קל ולא בבניין הפעיל (יַפְקֵד), כדי לרמוז שה' יזכור ויפקוד את מעשיו הטובים של משה ויוריש את כבודו לבניו [משכיל לדוד]. מנגד, יש הסבורים כי משה דווקא הבין שבניו אינם ראויים להנהיג עם כה מורכב, ולכן ויתר מרצונו על זכות ההורשה הטבעית של ההנהגה, וביקש מה' שיבחר את האדם המתאים ביותר [חתם סופר]. סיבה נוספת לפנייתו כעת היא החשש שמא חטאי העם ימנעו מהם לקבל מנהיג ראוי, ולכן משה התפלל וביקש רחמים כדי שלא ייוותרו ללא רועה [בעלי ברית אברם]. משה פנה לה' בבקשה זו רק לאחר שהבין סופית שגזרת מותו לא תשתנה והוא לא ייכנס לארץ [מלבי"ם, גור אריה].
משה משתמש במילה יִפְקֹד, שמשמעותה ימנה [ביאור שטיינזלץ], מלשון פקיד [אבן עזרא]. אף שמשה ביקש שה' בעצמו ימנה את המנהיג, ה' הורה למשה "קח לך", כדי שמשה יסמיך את יורשו בעצמו ולעיני העם, וכך יפגין את העברת הסמכויות באופן פומבי [קונטרס חיבה יתירה].
פנייתו של משה לה' בתואר הייחודי אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, כלומר המושל בכל הנפשות ובוחן הלבבות [שד"ל, ביאור שטיינזלץ], אינה מקרית. הפרשנים מסבירים כי בניגוד למלאכים או לבעלי חיים, רוחו ושכלו של האדם כלואים בתוך בשר, מה שיוצר בחירה חופשית, יצרים שונים ותכונות אופי מגוונות [מלבי"ם, העמק דבר]. מכיוון שאין שני בני אדם שווים בדעתם, קשה מאוד למצוא מנהיג שיוכל לאחד ציבור כה גדול [אור החיים]. לכן, משה פונה לה', שהוא היחיד היודע את טבעו ורוחו של כל פרט ופרט [רש"י, רבנו בחיי, אבן עזרא, בכור שור]. הוא מבקש מנהיג שיוכל לסבול ולהכיל את דעתו של כל אדם [רש"י], ושיהיה בעל תכונת נפש כזו שתשתלב בהסכמה עם כלל העדה [אור החיים, רלב"ג]. בנוסף, מנהיג כזה חייב להיות אדם שדעתו חזקה ונקייה מכל תאווה גופנית או הנאה אישית [העמק דבר]. כל עוד האדם חי, נפשו נתונה להשגחתו של ה', המכיר את הרוחות ששלח לגופים, ולכן רק הוא יכול למצוא את המחליף הראוי [רש"ר הירש, צפנת פענח].
משה מבקש למנות אִישׁ על העדה. בבחירת מילה זו, משה ביקש אדם בוגר ושקול, וייתכן שאף ניסה להוציא מכלל אפשרות את יהושע, שכונה בעבר "נער" ונתפס כקנאי. אולם ה' בחר דווקא ביהושע, משום שכבר בגר והפך לאיש אשר רוח בו [קונטרס חיבה יתירה]. משה דרש שהמנהיג יהיה זה שייצא ויבוא לפני העם במלחמה, בניגוד למלכי אומות העולם שיושבים בבטחה בבתיהם ושולחים את חייליהם אל הקרב [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. לבסוף, בעוד שמשה ביקש מנהיג יחיד שירכז בידיו את כל סמכויות ההנהגה והיציאה למלחמה, ה' בחר לחלק את ההנהגה לשניים: יהושע כמנהיג צבאי ומדיני, ואלעזר הכהן כסמכות רוחנית שעל פיו יישק דבר [קונטרס חיבה יתירה].