הצהרת ה' באוזני משה על סיום תפקידו מלווה בפירוט מדויק של חטאו. אזכור החטא אינו נועד להקטין את משה אלא אדרבה, מתוך רחמים על הצדיקים ה' מפרט את סיבת העונש כדי שהבריות לא יחשדו שמשה עשה עבירות חמורות ונסתרות שבגינן נגזר עליו למות במדבר [צאינה וראינה].
המילה כַּאֲשֶׁר הפותחת את הפסוק מתפרשת בקרב רוב הפרשנים במשמעות של סיבה, כלומר "מפני ש..." או "בגלל ש..." [ביאור שטיינזלץ, הכתב והקבלה]. מנגד, יש המפרשים מילה זו במשמעות של השוואה. לפי גישה זו הכתוב מציג הקבלה: כשם שאהרן מת בגין חטא זה, כך גם משה; או לחלופין, מידה כנגד מידה, כשם שמשה ואהרן סיכלו את רצון ה', כך סוכל רצונם להיכנס לארץ המובטחת [רש"ר הירש].
מהות החטא מתבטאת במילים מְרִיתֶם פִּי ובפספוס ההזדמנות לְהַקְדִּישֵׁנִי. המרי לא נבע מזדון, אלא מחוסר הבנה של הכוונה האלוהית המדויקת [רלב"ג, אבן עזרא]. העם דרש נס גלוי שיוכיח כי המים יוצאים מאת ה' ולא באמצעות תחבולה אנושית. לו משה היה רק מדבר אל הסלע, הנס היה מובהק וה' היה נקדש. אך מכיוון שמשה הכה בסלע, נותר פתח לספק ולמריבה בקרב העדה [מלבי"ם]. יתרה מכך, משה ואהרן היו צריכים לשים לב לשמות המקומות שבהם התרחש האירוע, שכן הם טמנו בחובם רמזים לאופן הפעולה הנדרש. השם מִדְבַּר מרמז על כוח הדיבור, והשם קָדֵשׁ מרמז על החובה לעשות קידוש ה' [שפתי כהן].
בסוף הפסוק, המילים הֵם מֵי־מְרִיבַת קָדֵשׁ מעוררות מחלוקת פרשנית סביב כוונת המילה הֵם:
גישה אחת טוענת כי המילה מתייחסת למשה ואהרן, ובאה ללמד סנגוריה עליהם. המילה באה להדגיש כי זהו העוון היחיד שלהם ואין בידם חטא אחר [רש"י, רבנו בחיי, שפתי חכמים].
גישה שנייה מסבה את המילה על בני ישראל או על המים עצמם, ומצביעה על דפוס חוזר של תלונות. לפי פירוש זה, אלו אותם אנשים, או אותה באר מים ניסית, שהיו מעורבים במריבות קודמות במרה, בים סוף וברפידים [רש"י, לבוש האורה, דברי דוד, ברכת אשר]. יש שדחו פירוש זה בטענה שמבחינה תחבירית המילה מתייחסת למים עצמם, וכן משום שהאירועים במרה ובים סוף אינם מוזכרים בפרשה זו [משכיל לדוד].
מנגד, יש המדגישים כי מי מריבה אלו שונים לחלוטין מהמים שהוצאו ברפידים בתחילת המסע [העמק דבר]. בעוד שברפידים ההכאה על הסלע נועדה להראות את כוחו הניסי של ה' במדבר, הרי שכאן, בקדש, על סף הכניסה לארץ ישראל, הדיבור אל הסלע נועד ללמד את העם מסר לקראת העתיד. המסר היה שאין עוד צורך בניסים גלויים של הכאה ומטה, אלא די בדיבור ובקיום התורה כדי לזכות בברכת ה' בתוך סדרי הטבע הרגילים [רש"ר הירש].