כאשר עלתה סוגיית נחלת השבטים, משה לא יכול היה להכריע בעצמו ונזקק לתשובה ישירה מאת ה', המאשרת את צדקת הטוענים [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שההלכה המונעת העברת נחלה ממטה למטה כבר נרמזה למשה קודם לכן בפרשת בנות צלפחד, הוא המתין עד שראשי משפחות גלעד יבואו לתבוע את זכותם באופן רשמי. המתנה זו נועדה לפרסם את ההלכה בזמן הראוי ביותר ובפני כל העם [שפתי כהן].
המילה כֵּן בפסוק משמעותה "נכון", והיא מאשרת שטענתם צודקת [ביאור שטיינזלץ]. ההצהרה הפומבית כי דבריהם אמת נועדה להעניק כבוד ותפארת לשבט [אור החיים, שפתי כהן]. הביטוי מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף מתייחס לראשי האבות, אשר עמדו ודיברו בשם השבט כולו [אבן עזרא].
עם זאת, קיימת אבחנה בקרב הפרשנים לגבי היקף ההסכמה האלוהית לטענה. גישה אחת מדגישה כי ה' הסכים רק לטענת השבט הכללית, כדי שלא יתקלקל הגורל הגיאוגרפי של נחלות השבטים, אך הוא לא קיבל את טענת המשפחה המצומצמת. לפיכך, הותר לנשים להינשא לכל אדם בתוך שבט מנשה ולא רק בתוך משפחתן הספציפית [מלבי"ם]. מנגד, יש הסבורים כי ההכוונה הייתה להינשא בתוך המשפחה הקרובה ביותר האפשרית, מתוך מטרה לשמור על הנחלה קרובה ככל הניתן למקורה [שפתי כהן].
הפרשנים מסכימים כי הגבלת הנישואים של בנות יורשות נחלה לא הייתה חוק קבוע לדורות, אלא הוראת שעה לדור הכניסה לארץ בלבד. מטרת ההגבלה הייתה להבטיח שקביעת הקדושה והחלוקה הראשונית של הארץ ייעשו בשלמות, ללא פגיעה בגבולות השבטים ובדיני היובל [העמק דבר]. לאחר שהארץ חולקה וגבולות השבטים התבססו ונודעו ברבים, בוטלה ההקפדה. הנימוק המרכזי לכך הוא שאיסור קבוע על נישואים בין בני שבטים שונים היה גורם לפירוד פנימי עמוק, מונע את התלכדות האומה ופוגע קשות בקיומה ובהתפתחותה [ברכת אשר על התורה].