פסוק זה חותם את ספר במדבר ומסכם את סדרת החוקים וההוראות שניתנו לעם ישראל רגע לפני כניסתם לארץ. הפרשנים מצביעים על כך שמיקום מסירת הציוויים, בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, אינו מקרי, שכן חוקים אלו קשורים באופן הדוק להיערכות לקראת כיבוש הארץ, חלוקתה וההתיישבות בה (רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ).
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא לחלק את תוכן הפסוק לשתי קטגוריות מהותיות: הַמִּצְוֹת ו-הַמִּשְׁפָּטִים. המילה הַמִּצְוֹת מתייחסת להוראות הלאומיות והפולחניות שנאמרו בפרשיות האחרונות, כגון דיני הקרבנות, הנדרים, תהליך הכשרת הכלים (הגעלה) שנלקחו ממדיין, הציווי לאבד את העבודה הזרה, ומצוות חלוקת הארץ לגבולותיה. לעומת זאת, המילה וְהַמִּשְׁפָּטִים מכוונת לדינים האזרחיים והפליליים, ובפרט לדיני הנחלות, זכות הירושה של בנות צלפחד, ערי המקלט ומשפטו של הרוצח (אבן עזרא, חזקוני, רלב"ג ומלבי"ם).
מעבר לחלוקה הנושאית, ישנם פרשנים המוצאים הבדל מהותי באופן מסירת התורה בערבות מואב לעומת הר סיני. העמק דבר מסביר כי התוספת של המילה וְהַמִּשְׁפָּטִים מעידה על כך שכאן החל משה ללמד את העם את דרכי הפלפול והחקירה להסקת הלכות מתוך הכתוב, בניגוד להר סיני שם ניתנו הדברים כהלכות פסוקות ללא דרכי המדרש. לדבריו, זו גם הסיבה שהפסוק משתמש בביטוי בְּיַד מֹשֶׁה, המעיד על מסירת הדברים מתוך השראה וסיוע משמיים, ולא כדיבור ישיר של פנים אל פנים. המלבי"ם מוסיף בהקשר זה כי קיימת מחלוקת תנאים האם פרטי הדינים הללו נאמרו כבר בהר סיני ונשנו כאן שוב לקראת הכניסה לארץ, או שבהר סיני ניתנו רק הכללים, ואילו הפרטים המדויקים חודשו רק עתה.
הבדל נוסף בין הר סיני לערבות מואב מובא על ידי רבנו בחיי, שעומד על הפער בין חתימת ספר ויקרא, שם מוזכרות רק ה"מצוות", לחתימת ספר במדבר הכוללת גם את ה"משפטים". הוא רואה בכך ביטוי לשני שלבים היסטוריים בברית בין ה' לישראל: הברית הראשונה שנכרתה בהר סיני הופרה עד מהרה בעקבות חטא העגל ושבירת הלוחות. לעומתה, הברית השנייה המוזכרת כאן, שנכרתה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, מסמלת קשר בר קיימא, ברית איתנה וחזקה שלא תופר לעולם בין ה' לעמו.