מזמור זה פותח בציון מוזיקלי, אך טומן בחובו התייחסות למצבים חברתיים ואישיים מורכבים. הוא משמש כקריאה רוחנית הנובעת מתוך התמודדות עם סביבה עוינת, בגידה או תחושת ריקנות.
הרקע לחיבור המזמור נתון למספר כיווני חשיבה. יש הרואים בו נבואה שנאמרה ברוח הקודש על דור עתידי שבו הרשעים מתגברים על העניים והחלשים [רד"ק]. לעומת זאת, יש הממקמים את המזמור בתקופתו של דוד עצמו, ומסבירים כי הוא מכוון כנגד אנשים בעלי לשון הרע שדיברו בגאווה נגד ה', סילפו את תורתו וסכסכו בין אדם לחברו [מלבי"ם]. כיוון אישי יותר קושר את המזמור לחוויותיו הקשות של דוד מול אנשים שהבטיחו לו נאמנות אך לבסוף בגדו בו והסגירו אותו לידי שאול המלך [מאירי].
הביטוי עַל הַשְּׁמִינִית המופיע בפתיחה זוכה לשני אפיקי פרשנות עיקריים. האפיק המוזיקלי מסביר כי מדובר בכלי נגינה בעל שמונה מיתרים [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין בלחן מסוים, פיוט או הנעימה השמינית שהופקה מאותו כלי [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה מדרשית קושרת את המילה הַשְּׁמִינִית למצוות ברית המילה, הניתנת ביום השמיני. על פי מסורת זו, דוד המלך שהה בבית המרחץ וכאשר ראה עצמו ערום, הצטער על כך שהוא עומד ללא מצוות. ברגע שנזכר בברית המילה שבבשרו התנחמה דעתו, וכשיצא חיבר את המזמור מתוך הודיה על מצווה זו [תורה תמימה].