קרה לכם פעם שהרגשתם שכולם מסביב מתנהגים לא יפה, ושאתם היחידים שמנסים לעשות את הדבר הנכון? זה בדיוק מה שהרגיש דוד המלך כשהוא נאלץ לברוח משאול. דוד הרגיש שכולם מסביבו משקרים לו ומלשינים עליו, ולא נשאר אפילו אדם אחד שיעמוד לצידו ויגן עליו. מתוך הבדידות הזו הוא צועק לה' ומבקש עזרה, כי הוא מרגיש ששתי תכונות חשובות מאוד הלכו לאיבוד.
דוד אומר גָּמַר חָסִיד. המילה גָּמַר פירושה נעלם ואיננו. מי נעלם? החָסִיד, שהוא אדם שעושה טוב וחסד לאחרים מכל הלב, אפילו כשהוא בכלל לא חייב. בנוסף, דוד אומר פַּסּוּ אֱמוּנִים. גם המילה פַּסּוּ מתארת משהו שנעלם מהעולם. האֱמוּנִים הם אנשי האמת, אותם אנשים שמקיימים הבטחות ותמיד אפשר לסמוך עליהם.
דוד מסביר שכאשר אנשי האמת נעלמים, גם האנשים הטובים שעושים חסד הולכים ונגמרים, והעולם שלנו הרי לא יכול להתקיים בלי אמת וחסד יחד. במצב כזה, התקווה היחידה היא לבקש מה' שישמור עלינו. מכאן אנחנו לומדים כמה חשוב לשמור על הפה שלנו ולדבר רק אמת, כדי שנוכל להתפלל לה' וללמוד תורה מתוך פה נקי וטהור.