קרה לכם פעם שמישהו חייך אליכם ואמר לכם דברים ממש נעימים, אבל עמוק בפנים הרגשתם שהוא לא באמת מתכוון לזה? התקשורת בין בני אדם מאבדת את המשמעות שלה כשאין בה אמת. על מצב כזה נאמר שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, כלומר, אנשים מדברים זה עם זה, אבל המילים שלהם ריקות ואין בהן שום דבר אמיתי. הם משתמשים בשְׂפַת חֲלָקוֹת, שזו בעצם חנופה. הם משמיעים מילים חלקות, רכות ונעימות לאוזן, אבל מדובר בשקר, כי המילים האלה בכלל לא מראות את מה שהם באמת חושבים עלינו. המצב הזה נקרא בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ. תדמיינו אדם שיש לו כאילו שני לבבות שונים. מצד אחד, הוא מראה כלפי חוץ פנים של שלום וכוונות טובות, והלשון שלו מדברת בשם הלב הראשון שאומר דברים יפים. אבל עמוק בפנים, הלב השני והנסתר שלו חושב מחשבות הפוכות לגמרי. זהו מצב של אחד בפה ואחד בלב, כשהפה אומר דבר אחד, אבל הלב מרגיש דבר אחר לגמרי.
תהלים, פרק י״ב, פסוק ג׳
שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.