התקשורת האנושית מאבדת את ערכה כאשר בני אדם שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, כלומר מנהלים ביניהם שיחות שקר חסרות ממש. הם משתמשים בשְׂפַת חֲלָקוֹת, ומשמיעים אמרות חנופה נעימות שאינן משקפות את מחשבותיהם האמיתיות. צביעות זו מתוארת במילים בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ, הממחישות נתק בין הפה ללב: האדם מציג כלפי חוץ חזות של שלום בעודו טומן בקרבו שנאה, ואף עשוי להעמיד פנים שהוא עצמו מגנה חנופה. אולם מאחר שכולם נוהגים כך, יש הסבורים כי החנופה כבר אינה משיגה את מטרתה, שכן בני האדם מזהים את הכוונות הנסתרות של זולתם ואינם נופלים ברשת השקר.
תהלים, פרק י״ב, פסוק ג׳
שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.