תהלים, פרק ק״כ, פסוק ז׳

קרה לכם פעם שניסיתם להיות ממש נחמדים למישהו, להציע לו חברות ולהיות בטוב, אבל הוא רק חיפש איך לריב איתכם? זה בדיוק מה שמרגיש המשורר. הוא מעיד על עצמו אֲנִי שָׁלוֹם, כלומר, אני איש של שלום. כל מה שהוא רוצה זה לחיות באחדות, בשקט ובלי מריבות. אבל אז קורה דבר מתסכל. וְכִי אֲדַבֵּר, בכל פעם שהוא מנסה ליזום שיחה נעימה ולדבר איתם דברי שלום, התגובה שלהם הפוכה לגמרי. הֵמָּה לַמִּלְחָמָה, האויבים שלו מיד מתעוררים, מכינים את עצמם ורוצים להילחם בו. הדבר שהכי כואב לו בכל הסיפור הזה הוא הצביעות. אותם אויבים לפעמים מתנהגים כלפי חוץ כאילו הם חברים שלו ודואגים לו, אבל בלב הם מסתירים שנאה. המשורר מרגיש שזה הרבה יותר קשה מאשר להתמודד מול אויב רגיל שכולם יודעים שהוא רשע. הוא היה מעדיף שהם פשוט יראו את הפנים האמיתיות שלהם, ולא יסתירו את הכוונות הרעות שלהם מתחת למסווה של דאגה ואהבה.