דוד המלך חזה בנבואה את קינתם של הלוויים, אשר נאלצו להתמודד עם דרישת שוביהם לשיר משירי המקדש בגלות. הגולים התרכזו עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל כדי למצוא מסתור מהבבליים ולהתאבל בפרטיות, או כדי לחפש מנוחה מתלאות הדרך. שָׁם יָשַׁבְנוּ בתנוחה של אבלות ושפלות, ואף על פי שעם הזמן זכו לרווחה חומרית וישיבת קבע נוחה, הם גַּם בָּכִינוּ מתוך צער רוחני טהור על חורבן המקדש. בְּזׇכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן התערבבו בקרבם נחמה ויגון, שכן הגילוי הנבואי על הנהר הוכיח כי שכינת ה' גלתה עמם ונסך בהם תקווה, אך בד בבד עורר בכי מר על כך שהשכינה שרויה יחד איתם בצער.
תהלים, פרק קל״ז, פסוק א׳
עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת ׀ בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זׇכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.