בתוך העיר בבל, כלומר בְּתוֹכָהּ, הפסיקו הגולים את נגינתם ונטשו את כלי הנגינה שלהם על עֲרָבִים, שהם עצי סרק הגדלים על שפת הנהר. כאשר זיכרון ציון הציף אותם ביגון הם איבדו את הרצון לשיר, ולכן הם מעידים כי תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ על ענפי העצים כדי להסתיר מהאויב את כלי המקדש, אך נמנעו מלשבור אותם מתוך תקווה לשוב ולנגן בהם בעתיד. לעומת זאת, יש הסבורים כי משמעות התלייה אינה הנחה על עץ אלא מתיחת המיתרים, מתוך קינה על כך שהאויבים הכריחו אותם להכין את הכלים ולנגן בעל כורחם. מעבר לכך, המילה עֲרָבִים רומזת באופן סמלי לתענוגים הנעימים של ארץ האויב שהגולים סירבו לשמוח בהם, או לערבויות רוחניות מה' ומהנביאים שהבטיחו את גאולתם.
תהלים, פרק קל״ז, פסוק ב׳
עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.