תארו לעצמכם שאתם מרגישים עצובים מאוד כי נאלצתם לעזוב את הבית שלכם, ופתאום מישהו שניצח אתכם בא ודורש מכם לשיר ולשמוח. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל כשהוגלו לבבל אחרי שבית המקדש חרב. הם ישבו בוכים ורחוקים מהבית, ואז הבבלים שלקחו אותם בשבי פנו אליהם. הכתוב מספר כי שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר, כלומר השובים ביקשו מהגולים לשיר להם. אבל הבקשה הזו לא באה מתוך נחמדות. האויבים היו וְתוֹלָלֵינוּ, שזה אומר אנשים שלועגים וצוחקים עליהם. הם דרשו מהם להראות שִׂמְחָה, וביקשו לשמוע דווקא מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן, שהם שירי הקודש המיוחדים והיפים שהיו שרים פעם בבית המקדש בירושלים. הבקשה הזו הייתה קשה וכואבת, כי אי אפשר לשיר את שירי הקודש של ה׳ מתוך לעג בארץ זרה, ולכן בני ישראל העדיפו להשתיק את כלי הנגינה שלהם.
תהלים, פרק קל״ז, פסוק ג׳
כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.