קרה לכם פעם שהייתם כל כך מבוהלים, עד שהרגשתם שהגוף שלכם ממש רועד מרוב פחד? זה בדיוק מה שהרגישו דוד המלך והאנשים שלו כשהם ברחו מפני שאול המלך. הם היו בסכנה גדולה ופחדו מאוד. כדי להסביר עד כמה הפחד שלהם היה עצום, דוד משתמש בציור דמיוני. תארו לעצמכם אדם שחוטב עצים. המילים פֹלֵחַ וכן וּבֹקֵעַ מתארות את פעולת החיתוך והשבירה של העץ. כשהחוטב מכה בעץ בעוצמה בָּאָרֶץ, כלומר על האדמה, חתיכות קטנות של עץ עפות ומתפזרות לכל עבר.
באותו אופן, דוד אומר נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ. כמובן שהעצמות שלהם לא באמת התפזרו, אלא זו דרך לתאר חרדה גדולה. הגוף שלהם רעד כל כך חזק, עד שהיה נדמה להם כאילו העצמות שלהם נפרדות ומתפזרות כמו אותם שבבי עץ. מרוב שהם היו נרדפים ומפוחדים, הם הרגישו שהם הגיעו לְפִי שְׁאוֹל, כלומר שעמדו ממש קרוב לסוף חייהם, על סף הקבר.