תהלים, פרק ל״ב, פסוק ד׳

קרה לכם פעם שעשיתם מעשה לא טוב, והמחשבה עליו פשוט לא עזבה אתכם? הרגשתם כאילו יש לכם משקולת כבדה על הלב שגורמת לכם להיות עייפים וחלשים? כאשר אדם חוטא, הדאגה והצער פוגעים בו גם בגוף וגם בנפש. המילים תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ מתארות את העונש של ה' שמרגיש כמו יד כבדה שלוחצת על האדם. המועקה הזו לא עוזבת אותו יוֹמָם וָלַיְלָה, אלא נמשכת כל הזמן, בלי שום הפסקה. מרוב פחד וצער, האדם מאבד את כל הכוח שלו. המילים נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי מתארות איך כל הכוח, הבריאות והרעננות שהיו בגוף שלו הולכים ונעלמים, והוא נעשה חלש ורזה. המצב הזה דומה לבְּחַרְבֹנֵי קַיִץ, בדיוק כמו שהחום החזק של ימי הקיץ מייבש את העלים של העצים ולוקח מהם את כל הלחות, כך האדם מרגיש שכל הכוח שלו מתייבש ונעלם מבפנים. המילה סֶֽלָה בסוף מדגישה שההרגשה הקשה והמייבשת הזו היא תמידית ורצופה.