תהלים, פרק ל״ה, פסוק כ״ו

משאלתו של המשורר היא כי שְׂמֵחֵי רָעָתִי, החוגגים כשתוקפת אותו צרה, יחוו מפלה פומבית שתגרום להם להתבייש במעשיהם ולשוב בתשובה אל ה'. הוא מבקש שהם יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו, כלומר יחושו בושה פנימית מעצמם לצד בושה חיצונית מאחרים, ועוצמת ההשפלה תגבר משום שיראו זה בבושתו של זה, מידה כנגד מידה על כך שהתאחדו יחד כדי להרע לו. במקום להשפיל את המשורר, האויבים יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וּכְלִמָּה, כך שיעטו את הבושה על עצמם כבגד ואת הכלימה כעין תכשיט. אנשים אלו, הַמַּגְדִּילִים עָלָי, מתנשאים עליו בגאווה, פוערים את פיהם בבוז כדי ללעוג לו, ואף מעלילים עליו עלילות שווא חמורות דרך הגזמה שקרית של מעשיו.