תהלים, פרק ל״ה, פסוק י״ז

מתוך מצוקה עמוקה, המשורר זועק אל ה' ושואל כַּמָּה תִרְאֶה את סבלו מבלי להתערב ולהושיעו, או כיצד הוא מסוגל להבליג על הרעה. הוא מתחנן הָשִׁיבָה נַפְשִׁי למקום של מנוחה והצלה מִשֹּׁאֵיהֶם, כלומר מחשכת הצרות, מהמולת הרשעים או מהחורבן שהם זוממים להמיט. בנוסף, הוא מבקש להציל את נשמתו, היא יְחִידָתִי, מִכְּפִירִים, שהם האויבים האכזריים הדומים לאריות טורפים, או סכנות ממשיות ורוחניות המאיימות עליו כשהוא נותר לבדו.