שמחת האויבים לאיד וגאוותם על מפלתו של הסובל מגיעות לשיאן הגלוי, כאשר הם אינם מסתירים את תחושותיהם אלא מבטאים אותן בקול רם ובלעג פומבי.
הביטוי וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם מתאר את תגובתם למראה צרותיו, גירושו וטלטוליו של המשורר. רוב הפרשנים מסבירים כי הרחבת הפה מסמלת צחוק גדול, גסות רוח ודיבור פומבי. האויבים אינם שומרים את שמחתם בליבם, אלא מכריזים עליה בגלוי, ביהירות ובלעג.
קריאתם הֶאָח הֶאָח מוסברת על ידי רוב הפרשנים כמילת קריאה המבטאת שמחה עזה והתרוממות רוח, בדומה לקריאת "הידד". כפילות המילה נועדה להדגיש את עוצמת השמחה וריבויה. עם זאת, [אבן עזרא] מפרש מילה זו באופן מעט שונה, כרמז לנקמה. [אלשיך] מרחיב בעניין הכפילות ומציע כי היא מבטאת שמחה כפולה מצידם: האחת על עצם מציאת הפגם במשורר, והשנייה על כך שמפלתו התגלתה לעיניהם. עוד הוא מוסיף כי ישנה סכנה רוחנית בשמחה לאיד זו, שכן כאשר אדם שמח בנפילת אויבו, הדבר עלול לגרום לכך ש-ה' יראה זאת וישיב את אפו מן הנופל אל השמחים לאידו.
סיום הפסוק, רָאֲתָה עֵינֵנוּ, מבטא את סיפוקם המלא של האויבים. הפרשנים מסכימים כי משמעות האמירה היא שעיניהם זכו לראות בדיוק את מה שדימו, קיוו וחפצו לראות מתוך תאוות ליבם – את התמוטטותו המוחלטת של המשורר. [מנחת שי] מעיר על צורת הכתיב של המילה עֵינֵנוּ, ומציין כי היא נכתבת חסרה, ללא האות יו"ד השנייה.