בקשתו של המשורר לעשיית משפט אינה נובעת מרצון בנקמה עיוורת, אלא מכמיהה להוצאת האמת לאור ולעצירת שמחתם של מבקשי רעתו.
ביחס לבקשה שפטני כצדקך, קיימות שתי גישות פרשניות מרכזיות. הגישה הראשונה רואה בכך דרישה לצדק אובייקטיבי מול האויבים: המשורר מבקש שה' יוציא את משפטו לאור ויעשה דין ברודפיו, שכן ה' יודע שהאמת נמצאת אצל המשורר, ואילו אויביו פועלים בחמס ובעוול [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים את המילה כצדקך כפנייה לחסד אלוהי. לפי תפיסה זו, המשורר מבקש להישפט על פי מידת הרחמים והצדקה של ה', ולא על פי מעשיו שלו, תוך הכרה באפשרות שחטא [מצודת דוד, מאירי].
גישה נוספת מרחיבה את רעיון הרחמים גם כלפי האויבים עצמם, ומדייקת מתוך שילוב השמות ה' אלהי כי המשורר מבקש לשתף את מידת הרחמים בתוך מידת הדין. לפי פירוש זה, המשורר אינו חפץ במותם של יריביו, אלא מבקש משפט מתון שלא יגזור עליהם כליה [אלשיך].
תכליתו של המשפט מתבטאת בבקשה ואל ישמחו לי. המשורר מייחל לכך שאותם אויבי שקר הרואים במפלתו לא יוכלו להמשיך ולשמוח לאידו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. מטרתו העליונה אינה פגיעה באויבים, אלא שינוי המצב כך שיראו בטובתו ובישועתו, יבינו כי ה' עומד לצידו, ויחדלו מן השמחה על רעתו [אלשיך].