תהלים, פרק ל״ה, פסוק כ״ח

הודיה מתמדת לה' על החסד וההצלה שהוא עושה, מתוך הבטחה כי וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה, כלומר תחשוב ותדבר גם יחד, את צִדְקֶךָ. הבטחה אישית זו ניצבת כמשקל נגד לאויבים הלועגים, ומשלבת הודאה על עונשם של הרשעים יחד עם הכרה בענווה כי הישועה תלויה בצדק של ה' בלבד ולא בזכויות האדם. הדיבור על חסדי ה' יימשך כׇּל הַיּוֹם בתדירות קבועה ורציפה, כביטוי לעלייה במדרגה הרוחנית. מכיוון שמעשית לא ניתן להלל בכל רגע, העיסוק בלימוד התורה נחשב לאדם כאילו הוא משמיע את תְּהִלָּתֶךָ על כל נשימה ונשימה.