תהלים, פרק ל״ו, פסוק א׳

כותרת המזמור, המופנית לַמְנַצֵּחַ העומד בראש המקהלה או מסמלת את הניצחון על פיתויי יצר הרע, מציבה ניגוד ברור בין אמונת המשורר לבין דרכם של הפושעים שיוזכרו בהמשך. בניגוד לאותם כופרים וצבועים הסבורים כי אין להם אדון, ההצהרה של המשורר על עצמו כלְעֶבֶד ה' מבטאת את דבקותו המוחלטת בבורא ואת ידיעתו הברורה כי יש מי שגומל לאדם על מעשיו. ייחוס התואר דווקא לְדָוִד בא ללמד כי ההתגברות על היצר והעמידה האיתנה באמונה הן הישג עצום גם עבור אנשים במדרגה רוחנית גבוהה, שכן ככל שהאדם גדול יותר כך יצרו חזק יותר.