ההכרה השכלית מבינה ומדמיינת בְּקֶרֶב לִבִּי את המשא ומתן הפנימי שמתחולל בתודעת החוטא, ואף בנפש האדם בכלל. יצר הרע, המכונה כאן פֶּשַׁע, נושא אמירה ונְאֻם לָרָשָׁע כדי להסיתו לחטוא ולהצדיק את מעשיו מול השכל הישר. טענתו המרכזית של היצר היא שאֵין־פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו, תוך ניצול העובדה שהעונש על החטא אינו מוחשי או מיידי. כך הוא משכנע את האדם שה' אינו משגיח על העולם, גורם לו לאבד את יראת השמים ומעודד אותו להמשיך בדרכו הרעה.
תהלים, פרק ל״ו, פסוק ב׳
נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע לָ֭רָשָׁע בְּקֶ֣רֶב לִבִּ֑י אֵֽין־פַּ֥חַד אֱ֝לֹהִ֗ים לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.