פתיחת המזמור מציבה ניגוד חד בין אמונתו העמוקה של המשורר לבין תפיסת עולמם של הרשעים שתוצג בהמשך הפרק. המילה לַמְנַצֵּחַ מתייחסת לעומד בראש המקהלה [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים מילה זו מלשון ניצחון, שכן המזמור מפרט את טענותיו של יצר הרע ואת התשובות שבעזרתן יכול האדם לנצח את יריבו ולהשיב מלחמה כנגד פיתוייו [מלבי"ם].
התואר לְעֶבֶד ה' מודגש בפסוק זה במכוון כדי ליצור הקבלה הופכית לדמויות המוזכרות בהמשך. בעוד שהמזמור עוסק בפושעים ובמורדים בה', הסבורים כי אין להם אדון שיעניש אותם על מעשיהם, דוד מצהיר על עצמו כעבד ה' כדי להבהיר שהוא מתרחק מעצתם ויודע בבירור שיש אדון שגומל לאדם על מעשיו [רד"ק, אבן עזרא]. הצהרה זו נועדה לבטא דבקות מוחלטת באמונה והתרחקות מאותם כופרים, ובכללם אנשים צבועים המעמידים פנים של בעלי אמונה אך בסתר ליבם כופרים ביסודותיה [מאירי].
בנוסף, ייחוס התואר עבד ה' דווקא לְדָוִד בא ללמד כי ההתגברות על היצר והעמידה האיתנה באמונה היא הישג עצום גם עבור אנשים בדרגה רוחנית גבוהה, שכן ככל שהאדם גדול יותר, כך גם יצרו גדול וחזק יותר [אלשיך].