תפילה זו פונה אל ה' בבקשה להעניק מטובו לשתי קבוצות שונות של מאמינים, הנבדלות זו מזו ברמתן הרוחנית וההכרתית. מהות הבקשה היא שה' ישפיע עליהם שפע ורוגע בעולם הזה, כדי שיוכלו להתפנות מטרדות החיים ולהתעסק בהשלמת נפשם, בתורה ובמצוות ללא מפריע [רד"ק, מאירי], או לחלופין, זוהי בקשה לגמול רוחני ויתרון טובה בעולם הבא [רד"ק].
המילה מְשֹׁךְ מבטאת פעולה של משיכה, נטייה והמשכה של חסד מהשמים כלפי מטה, ופועל זה משרת ומשלים את שני חלקי הפסוק [רד"ק, אבן עזרא]. הבקשה הראשונה מופנית עבור הקבוצה העליונה ביותר, לְיֹדְעֶיךָ [אבן עזרא]. אלו הם אוהבי ה' החוקרים ומעמיקים בידיעת הבורא [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], מאמינים בו מתוך עיון ושכל, ומכירים את הנהגתו הנסית והפלאית בעולם [מצודת דוד, מלבי"ם].
לעומתם, הקבוצה השנייה היא לְיִשְׁרֵי־לֵב. אלו אנשים שמכוונים בפנימיותם אל ה' ללא פיתולים, עקמומיות או פקפוק [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הם הולכים בתמימות, מתאפיינים במעשים טובים ומקיימים את המצוות באופן מעשי, אך לא הגיעו למדרגת ההשגה השכלית והתיאולוגית העמוקה של היודעים את ה', אלא נשענים על דרך המסורת והקבלה [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם].
הפרשנים עומדים על ההבחנה המדויקת בין סוגי השפע המבוקשים עבור כל קבוצה. עבור יודעי ה' מבוקשת מידת חַסְדְּךָ, שהיא בחינה עליונה של יתרון טובה, ואילו עבור ישרי הלב מבוקשת מידת וְצִדְקָתְךָ, שהיא הטובה הבסיסית והראויה להם בזכות מעשיהם [רד"ק].
גישה נוספת מסבירה חלוקה זו מתוך התבוננות בחוסנם הנפשי של המאמינים מול מידת הדין. התפילה מבקשת להעניק חסד ליודעי ה' כדי שלא יבואו לידי הרהור וספק אם יחסר להם דבר בעולם. לעומת זאת, ישרי הלב חזקים כל כך באמונתם התמימה, עד שאין חשש שיקפידו או יהרהרו אחר מידותיו של ה' גם אם יימנע מהם החסד. משום כך, עבורם מסתפקת התפילה בבקשה למידת הצדקה, שהיא מועטת יותר ממידת החסד [אלשיך].