תהליך ההידרדרות המוסרית של האדם אינו מתרחש בבת אחת, אלא מתחיל בשבר פנימי שבו האמונה מפסיקה להשפיע על המחשבה והמעשה [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב משרטט מעגל של חטא הנמשך יומם ולילה, ותחילתו בשלב המחשבה כאשר אָוֶן, כלומר דברי עוול [ביאור שטיינזלץ], האדם יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ. רוב הפרשנים מסבירים כי שעות הלילה והשכיבה על המיטה מספקות לאדם זמן הפנוי מטרדות היום, ולכן המשכב הופך למקום של ציור הרעיון והמחשבה. במקום להתבונן באמת, הרשע מנצל זמן זה כשהוא שבע ונינוח כדי לתכנן כיצד להפיק רווחים מידיים ממעשים רעים [אלשיך]. במקביל, יש המפרשים כי מחשבות אלו מבטאות שקיעה באמונות כפרניות [מאירי].
לאחר מחשבות הלילה מגיע שלב המעשה ביום שבו האדם קם ויִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב. ה' הניח בפני האדם את דרך הטוב ודרך המוות, אך הוא בוחר מרצונו בדרך הפסולה [רש"י]. הביטוי לֹא טוֹב מוסבר כעבירה על מצוות לא תעשה [אבן עזרא], או כדרך התבטאות לשונית שנועדה למנוע חזרה על המילה "רע", ולחלופין באה להדגיש כי מדובר בדרך שאין בה שום צד של טוב [רד"ק]. המניע לבחירה בדרך זו נובע מכך שהרשע רואה כי העבירה והגזל מעניקים לו יציבות כלכלית ורווח מיידי, בניגוד לשכר על עשיית מצוות הניתן רק בעתיד [אלשיך].
התוצאה הסופית של תהליך זה היא כי רָע לֹא יִמְאָס. הפרשנים מצביעים כאן על מדרון חלקלוק. מטבעו האדם נוטה לאמת ולטוב, אך ברגע שהוא מאפשר לעצמו לחשוב מחשבות עוול או לעמוד אפילו באופן פסיבי על דרך שאינה טובה, הוא משחית את נפשו עד שהוא מפסיק למאוס ברע ואף מתחיל לראות בו דבר טוב [מלבי"ם]. זוהי דרכו של יצר הרע, שמתחיל בהנהגה שאיננה טובה ומסתיים בקבלה מוחלטת של הרע [מצודת דוד], עד שהאדם אוהב את הרע בכל עת [רד"ק] ואינו מסוגל עוד להתרחק מאנשים בעלי אמונות רעות [מאירי].