השגחתו של ה' בעולם מקיפה את המציאות כולה, מהפסגות הנישאות ביותר ועד למעמקים הנסתרים, ונוגעת במורכבות הקיום האנושי והחייתי כאחד.
הביטוי כְּהַרְרֵי אֵל מתאר הרים גבוהים ועצומים, שכן הוספת המילה "אל" נועדה להעצים את המושג ולבטא תוקף וחוזק [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, מאירי]. לעומת זאת, תְּהוֹם רַבָּה מבטאת את המצולה העמוקה והגדולה [מצודת ציון]. הפרשנים מציגים מספר גישות להקבלה שבין הצדקה והמשפט לבין ההרים והתהום.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך תיאור של שכר ועונש. הצדקה והטובה שה' עושה עם הצדיקים הן מרוממות, גלויות ויציבות כמו הרים אדירים, בעוד שמשפטיך – הדינים והעונשים המיועדים לרשעים – מורידים אותם עד למעמקי התהום שאין ממנה מוצא [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. במבט רחב יותר, אלמלא חסדו העצום של ה' המשול להרים, לא היה יכול איש לעמוד בפני משפטיו העמוקים [רד"ק].
גישה נוספת מתמקדת ביכולת ההשגה האנושית. צדקת ה' היא כה נשגבה עד שאין האדם יכול להגיע אליה או לשאתה, ומשפטיו כה עמוקים ונסתרים עד שאי אפשר לחקור אותם או לראותם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. נסתרות זו באה לידי ביטוי בהבדל שבין נסים גלויים (צדקה) הבולטים לעין כל כהרים, לבין הנהגת ה' הנסתרת בתוך חוקי הטבע (משפט), המכוסה מעיני האדם כמו תהום [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק, אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', מתפרש גם הוא בכמה רבדים. ברובד הפשט, הפרשנים מסכימים כי ישועת ה' והשגחתו מקיפות את כלל הנבראים המרגישים, וכי הוא דואג ומשגיח על בני האדם ועל בעלי החיים כאחד [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מאירי].
ברובד האלגורי, המילה בהמה מסמלת סוגים שונים של בני אדם. מצד אחד, היא מייצגת את הרשע או הכסיל שכופר בה', ומתנהג כבהמה בצורת אדם שאינה מכירה בטובת בוראה. למרות זאת, ה' מושיע גם אותו ומעניק לו את צרכיו [רד"ק]. בנוסף, עובדת היותם של משפטי ה' נסתרים, עלולה לגרום לרשעים לבלבול ולמחשבה שגויה כי מקרה אחד לאדם ולבהמה וכי אין סדר בעולם [מאירי]. מנגד, הבהמה מסמלת מעלה עליונה של ענווה; מדובר בבני אדם שהם חכמים וערומים בדעת, אך מנמיכים את עצמם ונוהגים בענווה כבהמה, ולכן זוכים לישועת ה' [רש"י, תורה תמימה].
רובד נוסף ומעמיק רואה בביטוי אָדָם וּבְהֵמָה תיאור של דואליות הקיימת בתוך האדם עצמו. האדם מורכב משני חלקים: גוף הנתון לדחפים טבעיים (בהמה), ושכל ונפש בעלי בחירה חופשית (אדם). ה' מסתיר את משפטיו בתהום רבה כדי שהאדם יבחר בטוב מתוך שכלו האנושי, ולא מתוך אינסטינקט בהמי של בריחה מעונש גלוי [מלבי"ם]. יתרה מכך, גם כאשר אדם חוטא ופוגם בעצמו, ובכך הופך למעין תערובת של קודש וחול – ממש כמו גוף אחד המכיל בתוכו בהמה טמאה וטהורה – ה' מפעיל את מידת החסד, מצרף את החלקים השונים, מקבל את תשובתו ומושיע אותו [אלשיך, חומת אנך].