דרכו של הרשע רצופה בהונאה עצמית ובפיתויים פנימיים, המטשטשים את חומרת מעשיו ומובילים אותו לאבדון. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילה החליק משמעותה פיתוי, חנופה וייפוי המציאות. היצר הרע או הפשע מחליקים ומייפים את המעשה הרע בעיניו של האדם, כך שהוא נראה לו מושך וראוי. הרשע מרמה את עצמו, הופך את דרך הרע לנעימה בעיניו, ומניח שיוכל להתחמק מהשגחת ה' [מאירי, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לפיתוי היצרי, הרשע גם משתמש בהצדקות שכליות מזויפות כדי להחליק את הדרך העקלקלה, ודורש למצוא טעם והיגיון מדוע עליו להימנע מן החטא [מלבי"ם].
הפיתוי גורם לכך שהאדם אינו רק נכשל בחטא באקראי, אלא יוצא למצוא אותו. הוא מחפש ומחזר אחר המעשה הרע במכוון עד שהוא משיג אותו [רד"ק, מאירי]. היצר הרע מציג בפניו את החטא כמציאה נדירה וחושקת שכדאי למהר ולתפוס [אלשיך].
באשר למילה לשנוא, הפרשנים מציגים מספר כיוונים שונים המשלימים זה את זה לגבי תוצאת החטא ומטרתו. כיוון אחד גורס כי מטרת הפיתוי היא להכשיל את האדם כדי שה' ימצא את עוונו וישנא אותו. היצר הרע אינו דורש את טובת האדם, אלא כל כוונתו היא להשניא אותו בעיני המקום [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד]. גישה נוספת מעבירה את מוקד השנאה אל החוטא עצמו, אשר מחפש את העוון מתוך מטרה לשנוא את הטוב ואת הזולת [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. במבט קיצוני אף יותר, הרשע מחפש במכוון לעשות דווקא את אותם עוונות שה' שונא [רד"ק].
מנקודת מבט עמוקה על טבע החטא, היצר הרע מפתה את האדם לא מתוך אהבה אלא מתוך שנאה יוקדת. לאחר עשיית החטא, העוון עצמו הופך לשונאו הגדול ביותר של האדם, לקטגור שלו ולמשחיתו [אלשיך]. בסופו של תהליך ההונאה העצמית, דרך הרע שהייתה כה נעימה בעיני הרשע תוביל אותו לעונש כבד עד שישנא את חייו [מאירי], או שמתוך התמדה בדרכו הרעה הוא יגיע בסופו של דבר לקוץ בעבירה ולשנוא אותה בעצמו [רד"ק].